צוואה היא מסמך משפטי בו מורה אדם מה ייעשה ברכושו לאחר מותו.
על-פי חוק הירושה, תשכ"ה-1965, ישנם מספר סוגי צוואות:
האחת, צוואה בכתב יד, הנעשית כולה בכתב ידו ובחתימתו של המוריש.
השניה, צוואה בעדים הנעשית בכתב בחתימתו של הצוואה החותם בנוכחות העדים אשר אף הם חותמים על הצוואה.
שלישית, צוואה בפני רשות, כאשר המצווה חותם על הצוואה למשל בפני שופט ו/או רשם ו/או נוטריון.
הרביעית, צוואה בעל פה הנאמרת בעל פה ע"י המצווה בפני 2 עדים, אשר נדרשים להעלות את דברי המצווה על כתב בדרך של "זכרון דברים" ולהפקיד את הזכרון דברים אצל רשם הירושות, סמוך ככל הניתן לאמירת המצווה.
החמישית, היא צוואה הדדית, הנעשית ע"י שני בני זוג ובאה להבטיח, בין היתר גם את ילדיהם של בני הזוג.
למעשה, לאדם המבקש לערוך צוואה, יש לא רק מנגנון שליטה לחלוקת רכושו לאחר מותו, שכן ניתן להוריש ו/או לשלול זכויות ברכוש ונכסים לכל ומכל אדם וניתן אף להוריש לחברה ו/או לעמותה ו/או לכל מוסד אחד, אלא הוא אף מבצע פעולה מניעתית שכן עריכת צוואה אצל עו"ד מומחה בתחום, מונעת סכסוכים רבים והוצאות מיותרות לאחר מות המצווה, עיכובים בהליך חלוקת הרכוש, אשר יכול להימשך שנים רבות.
כך למשל, אדם בעל ילדים מנשואים ראשונים ומנשואים שניים, יכול לקבוע בצוואה כי חלק מרכושו יירש כל ילד. לחילופין, אותו מצווה יכול לקבוע גם מי לא יורש כלל וכלל.
כיום, הצוואה הנפוצה ביותר היא צוואה הנעשית בכתב ובחתימת 2 עדים כך שלצורך עריכתה מומלך לפנות לעו"ד המומחה והבקיא בתחום הירושות והצוואות, והכל על מנת למנוע טעויות אשר יכולים להביא לפסילתה בעתיד, לאחר מותו של המצווה.
יובהר כי האמור במאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.
